האנשים שמשנים את המדינה

כשאנחנו חושבים על עבודה חקלאית, לרוב אנחנו לא מקשרים אותה לקבוצה של ישראלים צעירים, יוצאי צבא, שבוחרים להקדיש את השנים היפות ביותר שלהם לעבודה מייגעת למען האדמה והארץ ולמען העזרה לחקלאים. אז תכירו את האנשים שבאו לשנות לכם את התדמית הזו 

כשנתבקשתי לספר על החוויות שעברנו בתכנית "מאהל ומגדל" של ארגון "השומר החדש" קצת צחקתי. פה כל יום הוא חוויה בפני עצמה ואין לי זמן לכתוב ספר שלם, אז בחרתי להעביר כמה חוויות מרכזיות שילכדו את מהות העשייה שלנו ואולי אפילו ישנו לכם את התדמית על ישראלים ועבודה חקלאית.


המוח נשרף בשמש והגוף ממשיך לעבוד

כשהגענו לראשונה אל הנגב המערבי, לעבודה הסזיפית של פירוק חממות, החקלאי מיד שאל חצי בצחוק וחצי ברצינות "נראה תוך כמה ימים הם ישברו, אפילו התאילנדים והבדואים כמעט לא מחזיקים מעמד בעבודה הזאת".
תבינו, מדובר בעבודה שנחשבת הכי קשה בחקלאות – לעמוד בחום של 64 מעלות בתוך חממה, למשוך בזנטים, לקרוע ניילונים, לתלוש חוטים ולבסוף לעקור את השתילים. כל זה בזמן שהמוח נשרף בשמש ונהרות הזיעה יכולים להשקות דונמים של פלפלים, אם רק לא היו מלוחים כל כך. אבל כולנו נדהמנו למראה החברה האלו עושים את זה במשך חודשיים וחצי! גם אני, שעוסק בחקלאות כבר זמן מה, לא האמנתי למראה עיני. האנשים האלה חושבים רק על אידיאל ועל עבודה עברית.


מדובר בקבוצה של צעירות וצעירים יוצאי צבא, שבחרו לעשות עבודה מועדפת קצת אחרת ולרדת אל הנגב, לחיות חיי קבוצה, להתחבר לערכי הציונות ועבודת האדמה ולעזור לחקלאים בעבודה הקשה ובשמירה על אדמותיהם. כבר מעורר הערכה. וזו רק ההתחלה.
 


 


ואז הגיע צוק איתן

חודשיים וחצי אל תוך התכנית הגיע המבצע ששינה לכולנו את הקיץ, או כמו שאומרים אצלנו: "החלו הטפטופים" שאט אט הפכו לגשמים, ומגשמים לסופת ברד. מכירים את אנחת הרווחה כששומעים כשטילים נופלים בשטחים פתוחים? אז בואו נזכור משהו – השטחים הפתוחים הללו הן גם החממות בהן אנחנו עובדים. 
הפצמ"רים שבאים בלי אזעקה לבקר אותנו ולומר שלום באמצע יום עבודה גורמים לאיחוד לבבות מטורף. אתם יודעים כמה שיחות נפש אפשר לעשות על האדמה כאשר הידיים מעל הראש למשך עשר דק', עם האדם בשורה לידך? אבל עבודה זו עבודה! והחברה האלו לא יפסיקו לעבוד כל עוד אפשר. כמה זה אפשר? עד שהמדינה אסרה עלינו, כי זה מסוכן מידי. רק אז יצאנו לשבוע מנוחה בקיבוץ רביבים. 
מנוחה אמרנו? אז לא. החניכים לא ביקשו חופש מהעבודה ולא ביקשו בריכה עם מים. הדבר היחיד שהם רצו הוא להמשיך לעבוד. אז התחלנו במסיק הזיתים.
ברביבים עברנו גם סדנא שבסופה התבקשו החניכים למצוא משפט שמנחה וימשיך להנחות אותם בהמשך הדרך. הם בחרו במרגרט מיד: "לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי־פעם הביא לשינוי." נפעמתי מכך שלמרות כל הקשיים, הדבר היחיד שהם חושבים עליו הוא ביצוע שינוי אידיאולוגי ומהותי.


 


הציונות סוחפת

בסוף השבוע האחרון היינו בסמינר השומר בקיבוץ חנתון. באזור היו עשרות צעירים ששהו במקום. כשהם ראו את סמל השומר על החולצות הם מיד התעניינו והראו נכונות וחיבור לערכים שעליהם אנחנו צועדים. ציונות זו לא בושה, ציונות סוחפת.

אז מה שנותר לי הוא לאחל לכולם הוא שעוד ועוד נוער ישראלי איכותי יבוא ויעבוד את האדמה, שתגדל כמות העובדים העבריים בכל הארץ, שעוד ועוד צעירים יבואו ליישב את הנגב, לעבוד בו ולהפריח בו את מעט השממה שעוד נותר להפריח ושמה שיניע אותנו יהיה האידיאולוגיה והערכים עליהם חונכנו. עם כל זה ועם מעט שקט מהשכנים, השנה הזו לא תוכל להיות טובה יותר.


שנה טובה ומתוקה,
שייקה שהם, רכז מאהל ומגדל חולית, מחזור ד'

 
<< התחלה < הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 הבא > סיום >>